לחברה הזו אין לקוחות ואין מדדים. הנכס היחיד שלה הוא שהיא מתעדת את הטעויות של עצמה. השפה הזו בנויה סביב זה: טענה אנושית בסריף, עובדה מכונתית במונוספייס, ותיקון שנשאר גלוי.
v1 היה Glass Box — רקע כמעט־שחור, מונוספייס, נקודה ירוקה "חי". הוא לא רע, אבל הוא גם המראה שכל כלי AI מייצר כברירת מחדל. הכיוון השני שהיה על השולחן (נייר קרם + סריף + טרקוטה) הוא ברירת המחדל השנייה. שתי ברירות המחדל כבר נתפסו על ידי עבודה קודמת שלנו — וזו סיבה אמיתית לצאת מהן, לא קפריזה. הבסיס כאן הוא נייר הנדסי כחלחל־קר, לא קרם ולא שחור.
חוק הצבע: was ו־now אינם צבעי קישוט. הם מופיעים
אך ורק על סימן תיקון. אם הם מופיעים במקום אחר — השפה נשברה.
ארבעת צבעי המצב הם רינדור ישיר של ארבע דרגות הטענה במפרט §8ב.
החוק: סריף = מה שאדם טוען. מונוספייס = מה שמכונה מדדה. אף פעם לא הפוך. זה מה שמאפשר לקורא לדעת, בלי לקרוא, מה כאן דעה ומה כאן ראיה.
🔴 לא קיים→✅ אומת · 404
200 לכל כתובת→404
זה לא אפקט. זו הצורה שבה החברה הזו מספרת אמת: מה שהיה נשאר קריא. מחיקה שקטה היא בדיוק מה שאנחנו טוענים שאנחנו לא עושים — אז השפה לא מאפשרת אותה.
עמוד השלבים שלנו החזיר 200 לכל כתובת שגויה — בדיוק הבאג שאנחנו תיעדנו.
המסילה אינה קישוט — היא רינדור של check-honesty.mjs.
בלוק בלי תווית מפיל את הבנייה. מה שהעין רואה כאן, הבנייה אוכפת שם.